<h1>ראבי"ה סימן תרנ"ד</h1>
<h2>דף ל.</h2>
אמר להו רב הונא להנהו אונכרי כי זבניתו אסא מגוים ליגזי אינהו וכו'. פירשתי בתשובתי בחיבור זה.
<h2>דף מא:</h2>
ואי יהביה לחבריה מתנה על מנת להחזיר שפיר דמי אפילו ביום טוב ראשון, כי הא דאמר רבא אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת להחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו לו יצא לא החזירו לו לא יצא, ותניא מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע [ורבי אלעזר בן עזריה] ורבי עקיבא וכו' עד נטלו רבן גמליאל ויצא בו ונתנו לרבי יהושע במתנה וכו' עד והחזירו לרבן גמליאל. וכן נהגו בזמן הזה שכל הקהל יוצאין ידי חובתן בלולב אחד ואתרוג אחד, שדעת כל אחד ואחד מסכים שינתן לכל אחד ואחד עד שיצאו בו ואז יחזירנו. והמנהג יפה לקנותו חבר עיר או הגבאים בשלהם, והדמים שגובין לא תהא דעתם מסכמת למכור להם מיד, כי יש שאינם בקיאים בדברים הללו, והחבר יתכוון למתנה על מנת להחזיר. וגם לא יהיה מכשול כשנותנים לתינוקות, שדעת החבר לא תסכים אלא לחינוך בעלמא, דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני. ובפרק יש נוחלין [קל"ז ע"ב] אמר רבה בר בר חנה האחים שקנו אתרוג בתפיסת הבית נטלו אחד מהן ויצא בו אם יכול לאכלו יצא ואם לא לא יצא. ובירושלמי גרסינן בפירקין [ה"י] רבי נחמן בר יעקב יהיב אתרוגניה לבניה ואמר ליה לכשתזכה בו ובמצותו תחזירהו לי. ותו גרסינן בירושלמי פרק לולב וערבה [ה"ב] רב המנונא מפקד לחברייה כי תיהוון יהבין מתנה ביומא טבא לא תיהוון יהבין ליה אלא לדעת גמורה כהדא דרבא [יהב אתרוגא מתנה] לבריה [אמר ליה] אם יומא טבא [הוא יומא הדין הרי לך מתנה ואם למחר הרי הוא לך מתנה].
